מצוות תפילין:
עַל יְדֵי הֲנָחַת תְּפִלִּין, הַבּוֹרֵא מַחְדִּיר בָּנוּ הַכֹּחַ לְזַכֵּךְ אֶת לִבֵּנוּ וּמוֹחֵנוּ, וּמַבְטִיחַ לָנוּ בָּזֶה לְהַכְנִיעַ אֶת כָּל כּוֹחוֹת הָרַע, וְנוֹטֵעַ בְּלִבֵּנוּ הָאוֹר וְהַכֹּחַ לֶאֱהֹב אֶת ה’ וּלְקַיֵּם מִצְווֹתָיו. בַּתְּפִלִּין כָּתוּב אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת כְּנֶגֶד אַרְבַּע אוֹתִיּוֹת שֶׁל שֵׁם הוי”ה (תיק”ז ד’ ט’), וּכְשֶׁמַּנִּיחִים אוֹתָם זוֹכִים לְהַשְׁפִּיעַ אוֹר אֱלוֹקִי עַל אַרְבַּעַת יְסוֹדוֹת הַיְּקוּם – הַמֻּרְכָּבִים מֵאֵשׁ, רוּחַ, מַיִם, וְעָפָר. וְהַקָּבָּ”ה בָּרָא אוֹתָם מִתּוֹךְ שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ: אֵשׁ כְּנֶגֶד אוֹת י’ שֶׁל שְׁמוֹ הוי”ה, רוּחַ כְּנֶגֶד אוֹת ה’, מַיִם כְּנֶגֶד אוֹת ו’, וְעָפָר כְּנֶגֶד אוֹת ה’. וּבְכֵן עַל יְדֵי הַנָּחָתָן זוֹכִים לְתַקֵּן בָּזֶה הַדּוֹמֵם וְהַצּוֹמֵחַ אֶת הַחַי וְהָאָדָם הַמְּדַבֵּר שֶׁגַּם הֵם מְיֻצָּרִים מִתּוֹךְ שֵׁם הֲוָיָה (ע”ח שַׁעַר נ’). וּבַהֲנָחַת תְּפִלִּין, אַרְבַּעַת הַיְּסוֹדוֹת הָאֵלּוּ מְקַבְּלִים אֶת תִּקּוּנָם (ע”פ הַתַּנְיָא פ’ מ”א). וְיִבְנֶה לוֹ בַּיִת נָכוֹן בְּיִשְׂרָאֵל וְיִזְכֶּה לוֹ וּלְבָנָיו עַד עוֹלָם וְיִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.